החלטה בתיק ס"ע 49003-03-12

הרקע וההליך

1.         בפנינו בקשה דחופה למתן צו עשה (מיום 27/3/12) בו עתר המבקש לחייב המשיבים על " קליטתו של המבקש לעבודה בתפקיד מתאים בבית החולים "אסף הרופא" או בכל בית חולים ממשלתי אחר, זאת בכפוף לפסק הדין בס"ע 57094-05-11 ישראלוב נ' מדינת ישראל ואח', אשר ניתן ע"י כבוד בית הדין ביום 15/6/11, ע"י כבוד השופטת אורנית אגסי".

            המבקש הועסק מ-5/7/06 עד שפוטר שלא כדין ב-13/4/11 , כאלונקאי בבי"ח אסף הרופא ("ביה"ח") " תקופה בת כ-5 שנים (!)".

            נטען במכתב מ-30/3/11 כי כוונת ביה"ח לפטרו מסיבות ארגוניות והוא זומן לשימוע, בו נאמר כי אין לבי"ח תקנים פנויים וכי לא יקלטו אלונקאים נוספים במקומו.

ב-13/4/11 קיבל מכתב פיטורים ל-13/5/11.

משלא הסכים - נערכה לו ישיבת שימוע שניה ב-11/5/11 במעמד ב"כ דאז. באותו יום קיבל מכתב פיטורין ל-31/5/11.

ביום 31/5/11 עתר לביה"ד כנגד פיטוריו (57094-05-11) ולאחר שיח בדיון ניתן תוקף פס"ד להסכמת הצדדים כהאי לישנא:             

"הגענו לידי הסכמה לפיה:

1.         המבקש יציג אישורי מחלה עבור כל חודש יוני 2011.

            פיטורי המבקש יכנסו לתוקפם ביום 30.6.11.

2.         ככל שלא יוצגו אישורי מחלה כאמור, יכנסו הפיטורים לתוקפם היום.      

3.         לפנים משורת הדין נוכח נסיבותיו המיוחדות של המבקש ומצבו הכלכלי

הקשה, יהיה זכאי המבקש בנוסף לכספים שיקבל על פי דין עם פיטוריו, פיצויים מוגדלים בשווי של שלושה חודשי שכר (ללא תוספת משמרות, כוננויות וכיו"ב), וכן מענק מיוחד בשווי של שלושה חודשי שכר, כאמור לעיל.

4.         נוכח נסיבותיו המיוחדות הכלכליות והמשפחתיות של המבקש ובשל עבודתו הטובה בארבע השנים האחרונות, מתחייב בית החולים ככל שהמבקש יחפוץ בכך, לקלוט את המבקש חזרה, ב- 1.1.12, בתפקיד מתאים בבית החולים, לפי שיקול דעתו של בית החולים וצרכיו בלבד.

יובהר כי העסקת המבקש תהא במסגרת העסקה בלתי צמיתה"

                                    ("פסה"ד").

המבקש שפסה"ד "הוציא צדקו לאור", ידע כי בתוך חצי שנה יזכה לחזור חזרה למעגל העבודה.

המבקש פנה למל"ל לקבלת ד"א וכשבוע טרם תאריך היעד פנה לביה"ח וביקש להשתבץ חזרה בעבודה, כמוסכם בפסה"ד.

המבקש זומן לשיחה, בה הופתע לגלות כי נוכח גם "אמרכל המכון לרפואה משפטית באבו כביר(?!)" ("המכון") ונאמר לו כי בהתאם לפסה"ד ישובץ כאלונקאי, לא בביה"ח אלא במכון, "בתור נושא גופות ומתים ממקום למקום".